תרגום וקולנוע: הצעה שאי אפשר לסרב לה.
כמו כולם, אני מאד אוהבת קולנוע. וכמו כולם, גם לי יש את מספר הסרטים האהובים עלי, בהם אני נהנית לצפות שוב ושוב. ובמקרה שלי, הסרטים שכבשו את ליבי לפני שנים רבות ועד היום – הם סרטי הסנדק.
הו, הסנדק. מרלון ברנדו. אל פאצ'ינו. רוברט דה-נירו. דיאן קיטון. רוברט דובאל ואחרים. בימוי מופתי של פרנסיס פורד קופולה. תסריט מבריק של מריו פוזו, על בסיס ספרו. ובעיקר הצצה מעמיקה אל חייה של משפחת קורליאונה המסועפת, על תככיה, אהבותיה, שנאותיה ואנושיותה. דרמה וטרגדיה במיטבה, אמנות איטלקית-אמריקאית עכשווית, משל על העולם הקפיטליסטי – קראו לזה איך שתקראו – מדובר ביצירות מופת.
אחד הדברים שריתקו אותי בפעמים הראשונות שצפיתי בסרטי הסנדק (בעיקר בשניים הראשונים) היה אלמנט השפה. הסנדקים הינם סרטים דוברי אנגלית בעיקרם, אך מתובלים בביטויים באיטלקית ובסיציליאנית, שמי שלא דובר את השפות אינו יכול להבין. בהקשר הזה, דווקא לנו הישראלים היה יותר קל להבין את תיבולי השפה, מאשר הקהל האמריקאי. מדוע? כיוון שאנחנו צפינו בסרטים עם תרגום כתוב – והקהל האמריקאי לא. הם הבינו את האנגלית, אך היו צריכים להפעיל את הדמיון באשר לביטויים שנשזרו פה ושם.
למעשה, לתרגום טקסטים השוטף היה תפקיד חשוב בפענוח הניואנסים הלשוניים והתרבותיים המקומיים, והעברתם לצופים. מילה כגון קונסיליירי (consiglieri), למשל, שבאה לתאר את היועץ לראש המשפחה. אנחנו הישראלים זכינו לפירוש המילה בגוף התרגום – וכך למדנו להבין את מהות תפקידו המורכב של תום הייגן בסרט.
מעניין עוד יותר לציין, שסצנות לא מעטות בסרטי הסנדק מתרחשות בסיציליה ודוברות סיציליאנית שוטפת. דווקא בסצנות אלו סיפקו לקהל האמריקאי תרגום בגוף הסרט. לנו הישראלים, כמו גם לקהלים אחרים ברחבי העולם – היה זה חלק מהתרגום השוטף. בסרט הראשון הייתה זו גלותו של מייקל קורלאונה בסיציליה, שם התאהב באפולוניה היפה. בסנדק השני היה זה ויטו קורלאונה הצעיר, שחי בשכונת איטליה הקטנה בניו יורק בתחילת המאה העשרים – בתקופה שבה מיעטו לדבר שם באנגלית.
הסצנות בהן דיברו סיציליאנית היו מהפעמים הנדירות שסרט הוליוודי בקנה מידה גדול בחר שלא להתפשר על אותנטיות ויושרה אמנותית – וסיפק סצנות ריאליסטיות במחיר של גרימת "אי נוחות" לקהל האמריקאי שנאלץ לקרוא תרגום (דבר בו אינו מורגל). מיותר לציין שהקהל לא חווה אי נוחות כלל – אלא הצביע ברגליים והגיע בהמוניו לצפות בסנדקים.
בהקשר זה, יוצרי הסרט עשו לטעמי שימוש גאוני במדיום התרגום. כשמנתחים את הסצנות הסיציליאניות, מגלים כי סרטי הסנדק הפכו את התרגום הכתוב מאמצעי להעברת אינפורמציה, למכשיר המסייע ליצירת רובד קולנועי עמוק יותר.
לסיכום, סרטי הסנדק הינם (עדיין) מפסגת הקולנוע של כל הזמנים, ולבטח מפסגת הקולנוע האישית שלי. בכל פעם שאני נתקלת בפניהם של ויטו, מייקל ובני משפחת קורליאונה על המסך בסלון – הרי שמדובר בהצעה שאי אפשר לסרב לה.