שמות של להקות ושירים: לעברת או לא לעברת?
אומרים שפעם היה פה שמח. היו החיפושיות, האבנים המתגלגלות, מחתרת הקטיפה, הדלתות ועוד. כמה אהבנו את להקות-העל הללו ואת שיריהן האלמותיים. אהבנו את הדרך בה הן שרו let it be, love me do, paint it black ו-light my fire. הן היו מאנגליה ומארצות הברית, ואנחנו מישראל – אבל הרגשנו שהן מנגנות עבורנו, שהן מבינות אותנו. ונתנו להן שמות עבריים בהתאם.
כמה שנים אחריהן הגיחו לחיינו להקות כגון פינק פלויד, לד זפלין, האיגלז, קווין ועוד. אבל רגע אחד: למה לא "פלויד הוורוד", "צפלין עופרת" ו"מלכה"? מה קרה? מדוע עברתנו בחן כה רב את הביטלס, את הסטונס ואת הדורז, והשארנו כל כך הרבה להקות והרכבים להתבוסס בשמן האנגלי/אמריקאי?
במידה ועניתם "כי התקדמנו", אז זוהי תשובה נכונה, אך רק בחלקה. בתחילת שנות התשעים, הרבה אחרי הטירוף של הסיקסטיז והסבנטיז, קראה כל נערה בישראל ללהקת גאנז אנד רוזס בשם העברי "רובים ושושנים". זו הייתה הלהקה האהובה בישראל – והיא זכתה לשם עברי למהדרין.
האמת, שבכל הקשור לתרגום שמות של להקות ושירים לועזיים, אני בדעה שצריך פשוט לתת לדברים להיות כפי שהם. Let it be. תחשבו על עולם שבו ל-Eagles היו קוראים העייטים. לא משהו בכלל. וזו כנראה התשובה: אם זה נשמע טוב, אז ראוי לעברת. ואם זה נשמע נורא (זפלין מעופרת), אז let it be. וכך נשארו להן הקיור (ולא התרופה), קרים (ולא קרם), אואזיס (ולא נווה מדבר) והקלאש (ולא ההתנגשות) להתהדר בנוצותיהן הנוכריות. למזלנו, לא נגעו לנו בברוס ספרינגסטין והאי-סטריט בנד (אני מנסה לדמיין את להקת רחוב אי – ופשוט לא מצליחה).
אגב, כיום הנטייה היא לא רק להניח לשמות הלהקות, אלא אף להשאיר אותן על טהרת אותיות האנגלית. לArctic Monkeys- לא קוראים הקופים הארקטיים. גם לא הארקטיק מנקיז. קוראים להם בדיוק כמו באנגליה מולדתם: Arctic Monkeys. כנ"ל לגבי ה-Strokes, ה-Libertines ועוד.
נ.ב. כל מתרגם יודע שבתרגום טקסטים תמיד יש יוצאים מן הכלל. לשיר האהוב ביותר של האיגלז קוראים בעברית מלון קליפורניה. זה הרבה יותר טוב מהוטל קליפורניה. למה? אני לא ממש יודעת – זה פשוט עובד. עניין של אינטואיציה, אוזן רגישה, והמון זיכרונות מפעם. לא הייתי מחליפה את המלון בהוטל, בעד שום סכום שבעולם.
נ.ב. 2: רפסודיה בוהמית לעד!